רבים וטובים שפכו הרבה דיו (או פיקסלים) על השאלה הזאת.
אחת בלתי נשכחת היא עינת שמשוני (״צרות של מעצבים״) עם הרעיון המהפכני הבא: לעבור לעבוד במתכונת לילה. הרעיון הזה כמובן לא מהפכני בגלל הקטע של העבודה בלילות – זה בייסיק. הוא הופך למעניין כשהיא מתארת שבאוגוסט היא הולכת לישון בבקרים! (או אם לדייק, הולכת לישון אחהצ, כשבן הזוג מגיע מהעבודה, וקמה לעבוד באמצע הלילה עד למחרת ב10 כשהילדים מתעוררים. וחוזר חלילה).
בכל אופן, מאז שאני אמא שמנסה גם לקחת חלק בשוק העבודה למדתי על עצמי כלל חשוב ממש –
להיות עם הילדים זה כיף. הסבל נגרם כשאני מנסה לעבוד מעל הראשים שלהם.
קחי אותם לאיקאה, תאכלו ביחד נקניקיה בלחמניה וגלידה מהמכונה = אושר!
קחי אותם לאיקאה, תאכלו ביחד נקניקיה בלחמניה וגלידה מהמכונה תוך כדי ניסיונות שלך להתייחס ללקוחות ולקרוא מיילים = סבל!
לקראת החופש הגדול היתה לי כוונה להוריד הילוך משמעותית. כמה חודשים מראש הקפדתי להכניס רק פרוייקטים שלא לחוצים בזמנים, ולעדכן את הלקוחות מראש שבאוגוסט אני על 20%.
בשבוע האחרון של יולי התעסקתי בסגירת פינות, משתדלת לנקות לי את השולחן כדי להנות מהחופש עם הילדים בראש שקט!
ואז השתבשה לי התכנית.
קיבלתי הצעה לפרוייקט שסיקרן אותי מקצועית והרגשתי שיכול לפתוח לי דלתות מדהימות בהמשך.
פנה אלי לקוח שיש למוצרים שלו חשיפה משמעותית ולא רציתי לוותר על העבודה איתו כדי לא להפסיד את הקרדיט.
חזרה אלי לקוחה מהעבר וביקשה להוסיף תוספות משמעותיות על פרוייקט שעשינו יחד בעבר – מתוך מחוייבות כלפיה היה לי קשה לסרב.
ביחד עם כל זה, בין תדלוק לגיהוץ של האשראי בשופרסל הבנתי שיהיה נחמד לקבל משכורת החודש.
אז אמרתי יפה שלום לפנטזיה על חופש גדול מהעבודה, ואמרתי כן לכל הלקוחות!
עבד של העבודה?ֿ
אוגוסט הגיע, ואני מוצאת את עצמי כל ערב פותחת מחשב לארבע שעות.
בקרים מול החצבני, לילות מול המסך. הולכת לישון ב2:00 וקמה ב8 עם הילדים.
כל ערב קפה – מול הכינרת, מחוץ לאוהל על הירדן (תודה ציפור שחירבנה לי על המקלדת, שכנעת אותי ללכת לישון), ולפעמים גם מהבית.
וכל בוקר תוהה לעצמי – האם הפכתי לעבד של העבודה? או שאני נהנית מפריבילגיה מטורפת – לטייל עם הילדים ולהנות מהחופש, ובמקביל להתפרנס, להשביע את הרעב המקצועי שלי ולתת שירות ללקוחות?
28.8.23 | 0:41 | מותר כבר לסכם!
אז אוגוסט ממש נגמר, כבר קיבלנו את המייל מהגננת על מפגש ההיכרות ועל האלרגיה לאגוזים שתהיה בגן השנה.
אני מרשה לעצמי לסכם: על הציר שבין פריבילגיה לעבד של העבודה – אני חד משמעית בצד של הפריבילגיה!
עם מלא טיולים וזמן משפחתי, בלי הקדחת של חיפוש בייביסיטר, ועם מינוס רציני בשעות שינה- אני מרגישה שהגענו לתמהיל מושלם!
לא יודעת לשתף במדוייק את המתכון (עשיתי את זה ״על העין״…) אבל כן אכתוב כמה נקודות שלדעתי עשו את ההבדל:
- תיאום ציפיות
הכנתי את כל הלקוחות שהזמינות שלי בשעות העבודה תהיה מאוד נמוכה עד לא קיימת, שהתקשורת תתנהל במיילים או בפגישות בזמנים מוגדרים וקבועים מראש. שיתפתי ועדכנתי אותם גם מראש וגם בזמן אמת שאני בקמפינג עד סוף השבוע/ ב״מצב אוגוסט״ או ש״לא אוכל להתחייב לסיים את הפרוייקט לפני –״. עדכנתי ברצינות אבל השתמשתי גם בהומור – ללקוחות חדשים שפנו אלי במהלך החופש (״היי ירדן, קוראים לי — אשמח לדבר איתך לגבי הקמת אתר ל —-״) עניתי בזו הלשון, ובלי להתנצל: ״היי, נדבר בספטמבר!״, וכולם (!) הגיבו ברוח טובה ובהבנה. (הוכחות בסוף הרשימה) - הקדשת זמן לסגירת פרוייקטים לספטמבר
מעבר לערפול של הזיעה זכרתי שאחרי אוגוסט יגיע יום שבו מזג האוויר יתקרר והילדים ילכו לגנים… ואני ארצה לעבוד.
אני מאמינה גדולה בזרימה ובתנועה של העסק על בסיס התנועות הפנימיות שלי. ואת כל הדברים הבאים עשיתי מתוך יצירתיות, סקרנות ופאשן למקצוע, ולא מתוך ״לחץ מהיום שאחרי״:
במהלך כל החופש הקדשתי זמן לכתיבת פוסטים בבלוג, לשיחות היכרות ולכתיבת הצעות מחיר ללקוחות (אלו שקבעתי איתם שנדבר בספטמבר….). הקדשתי זמן גם לבניית קייס סטאדי לתיק עבודות (היי לך לקוחה שפנתה אלי בהצעה לפרוייקט ui ux מסקרן תוך כדי שאני עם הילדים בבריכה. בשניה שבה כתבתי לך שאהיה פנויה מחר בבוקר ואשמח שנדבר, ידעתי שאני עומדת הלילה לבנות סוף סוף את הדף שחסר בפורטפוליו שלי, ושמחר אוכל לשלוח לך אותו בנונשלנטיות כאילו שאני אחרי 8 שעות שינה). - להתמקד במרחבים של הבחירה – זה הדבר הכי חשוב!
בחרתי להיות עצמאית ואני שמחה בזה! בחרתי לקחת את הפרוייקטים שמעניינים או מקדמים אותי, בחרתי לא להוריד הילוך החודש ולשמור על ההכנסה שלי, בחרתי לעבוד בלילות, בחרתי לטייל ולהיות עם שני הילדים המתוקים שלי שכל אחד מהם עולם! בחרתי בשקיפות מול הלקוחות שלי לגבי הזמינות והדדליינים שאני יכולה להתחייב אליהם ובמקרים אחרים בחרתי להתחייב לדדליינים צפופים שמאתגרים אותי. בחרתי לעזוב את המנגל המשפחתי בערב של הנופש קצת יותר מוקדם ולפתוח מחשב. בחרתי לוותר על בוקר במעיין עם הילדים ולהישאר לעבוד בבית. וכל הבחירות האלו הן שלי ואני שמחה בהן גם כשזה קשה. - לא תמיד הצלחתי, אבל הימים שבהם השארתי את הטלפון רחוק ממני היו הטובים ביותר בפער. אפרופו בחירות, לא בחרתי להיות מנתחת מוח, העולם יסתדר 4 שעות בלעדי!
היום אמרתי לילדים: היה לי חופש גדול ממש ממש כיפי, איך לא בא לי שהוא ייגמר!
(נצר בתגובה: אמא, את לא רוצה לפגוש את מוריה הגננת? כי אם החופש לא יגמר את לא תפגשי אותה!)